במשך כשתים-עשרה שנים חייתה יהודית הרמן בכת של גואל רצון, בשם שהוא נתן לה: לי-יה. היא הצטרפה אל הכת בגיל שבע-עשרה בלבד. בספר "כלואה בין שתיים" יהודית מתארת ברגישות ובאומץ את אשר עבר עליה ועל חמשת ילדיה, החל מהיכרותה עם רצון, דרך החיים בכת תחת שליטתו, הדיכוי, הניתוק מהעולם החיצוני ועד פירוק הכת והלאה – התובנות שלה מתוך המאבק הפנימי בין לי-יה ליהודית, שהביאו לשחרורה משליטתו של רצון, שליטה שנמשכה גם לאחר שהשתחררה ממנו פיזית, והיכרותה המחודשת עם העולם, במסע שכולו צמיחה ולבלוב.
