עברית  |  English  |  
ארכיון-לקריאת ניוזלטרים  |  הצטרפו אלינו לפייסבוק  |  לקבלת תמיכה: 03-6708811  |  

אימפריית ברג - מיהו הגורו של מדונה? עיתון מעריב
   

אימפריית ברג- מיהו הגורו של מדונה
פורסם בעיתון מעריב 29.9.2004
פייבל גרוברגר התחיל כסוכן ביטוח. מי שהכיר אותו אז, בשנות השישים, זוכר אדם מופנם, שקט, לא ממש כריזמטי. זה השתנה. היום פיליפ שרגא ברג הוא רב גורו, שמאות אלפים, ובראשם מדונה-אסתר, מחכים בהערצה למוצא פיו. מרכזי הקבלה שהקים, מתל אביב ועד לוס אנג`לס, הפכו לעסק שמגלגל מיליונים. חלק מאלה שתרמו כספים, חשים היום מרומים. אחרים מדווחים על התמכרות ועל פירוק משפחות. רבנים ואקדמאים מזהירים: זו לא הקבלה האמיתית. חוט אדום? אולי נורה אדומה.
צריך קבלה?
סטיבן חסן מטפל בנפגעי כתות. אחד הידועים ביותר בארצות הברית בתחומו. הוא עצמו היה חבר בכת המוניס בשנות השבעים, ואחרי שנחלץ הפך לתרפיסט. במאי השנה פרסם חסן מכתב פומבי למדונה באתר האינטרנט שלו: "האם את באמת מאמינה שתשלום של 26 דולר עבור חתיכת חוט אדום יגן עליך מפני עין רעה? אני רוצה שתביני שאני לא מותח ביקורת על הקבלה. אני רק מודאג מהמדיניות של המרכז לקבלה. אני מודאג מכך שהציבור יקבל רעיונות מוטעים על המיסטיות היהודית אם הם יסמכו רק על מה שהם לומדים במרכז לקבלה. יש הרבה רבנים שמהם את יכולה ללמוד קבלה. האם אינך מבינה שאת נושאת באחריות כלפי מעריצייך וכלפי הציבור הרחב? בבקשה מדונה, התעוררי והתחילי לחשוב על חילוקי הדעות שליוו את פיליפ ברג מאז שהפך מסוכן ביטוח למי שמכנה את עצמו הקבליסט הידוע בעולם".
בשנים האחרונות למד חסן להכיר את תוצאות פועלו של ברג מקרוב. בקליניקה שלו בבוסטון, במרחק של כמה צעדים מאוניברסיטת הרווארד, הוא מטפל במי שעשו את אותה דרך שעבר בעצמו לפני כ-20 שנה. "הם מגיעים אלי נבוכים, מבוישים, מלאי פחדים ופוביות.לנוצרים שביניהם אני מסביר מה זו הקבלה האמיתית ומפגיש אותם עם אנשי מקצוע בתחום שמוכיחים להם שיש קבלה אחרת, לא זו שהם למדו עליה במרכז. אני מסביר להם מה קרה להם שם".
מה קרה להם?
"פועלת שם דינמיקה קבוצתית שלא מאפשרת לאנשים לחשוב לבד. לעתים מגיעים לשם אנשים בנקודה רגישה בחייהם שנוטים להאמין לפחדים הלא רציונלים שמחדירים להם. הם מאמינים למשל שהרב ברג , שעומד בראש המרכז, הוא המאסטר הגדול שיודע איך להציל את העולם. ראיתי הזמנה של המרכז שממליצה לבלות עם הרב בראש השנה כדי למנוע התפוצצות של העולם. אנשים מרגישים שהם ממש מצילים את העולם אם הם מצטרפים לפעילויות של המרכז. אני יהודי, גם אני לומד קבלה בבית הכנסת שלי, אבל שם הקבלה היא לא איזשהו קסם והרבי הוא לא גורו שיודע הכל".
פיליפ שרגא ברג הקים את המרכז לקבלה בסוף שנות השישים. הוא גדל בני יורק בשם פייבל גרוברגר ועבד כסוכן ביטוח. ב - 1964 הגיע לארץ כדי לנסות להרחיב את עסקי הביטוח שלו והתיידד עם המקובל יהודה צבי ברנדוויין שהיה הרב הראשון של ההסתדרות. באתר האינטרנט של המרכז הישראלי מתואר המפגש בין השניים כ"תחילתה של מערכת יחסים ששינתה את מהלך ההיסטוריה". העיתונאי לוי יצחק הירושלמי, שהיה מקורב לרב ברנדוויין, זוכר את פייבל גרוברגר כאדם מופנם. "לא היה בו קסם אישי, הוא היה אדם רגיל מן השורה, לא התיימר לנאום או ללמד. כנראה שבאמריקה הכל הולך".
ב- 1969 נפטר הרב ברנדוויין. באתר האינטרנט של המרכז לקבלה בלוס אנ`גלס שם מתגוררת משפחת ברג, נכתב שהרב ברג "הסכים לשאת את הלפיד". אברהם ברנדוויין, בנו של הרב ברנדוויין, אומר ש"כל אחד יכול להגיד שהוא ממשיך את הדרך של אבי. לי אין קשר איתו כבר למעלה מ- 30 שנה".
במשפחת ברג מכירים את הביקורת. כדי להוכיח שהרב ברנדוויין מינה את ברג לממשיך דרכו בישיבת קול יהודה, מצורף באתר האינטרנט של המרכז הישראלי מכתבו של ברנדוויין משנת 1968 בו הוא כותב לברג ש"היות וקיבלת עליך עול הנשיאות של ישיבת קול יהודה שמטרתה להפצת תורת הנסתר.... מצאתי לנחוץ לכתוב לך מטרת הישיבה".
האחיזה של פייבל גרוברגר במשפחת ברנדוויין התחזקה כשהוא נשא לאישה את רבקה ברנדוויין, אחייניתו של הרב. הם התגרשו אחרי שנולדו להם שמונה ילדים. מכר של המשפחה בניו יורק אומר שהפרידה הייתה כאב גדול עבור האישה והילדים. רובם ניתקו קשר עם אביהם, חלקם שינו את שמם לשם משפחתה של האם. בתחילה גרו בישראל, ואחרי שקיבלה את הגט עברה ברנדוויין לברוקלין. לפני כשנה נפטרה. שניים מהבנים החלו לגלות עניין בקבלה לפני כמה שנים.
את שנות הנתק הארוכות מהאב הסביר אחד הבנים, אברהם גרוברגר, בכך שהאם הרגישה מאוד דחויה. האב לא טרח לשמור על קשר חם ואף לא מימן את לימודי ילדיו מאשתו הראשונה. "הוא אמר לי שכשהוא ואמי התגרשו הוא נתן לחבר הרבה כסף שהיה מיועד לנו", אמר הבן ל"דיילי מייל" בחודש מאי,"אבל החבר גנב את הכסף".
בתחילת שנות השבעים הקים ברג את המרכז לקבלה בתל אביב. הוא מכנה את עצמו דוקטור. בראיון למקומון תל אביבי לפני עשר שנים הוא סירב לומר איזו אוניברסיטה העניקה לו את הדוקטורט. אחד המורים הראשונים במרכז, שהיה באותה תקופה סלבריטי ידוע ומבקש ששמו לא יוזכר בהקשר של המרכז, עזב את המקום אחרי שחש, לדבריו, שהלימודים שם מאוד רדודים.
בשבועות האחרונים פנו אליו כמה עיתונאים אנגלים שמכינים כתבות תחקיר על המרכז. הוא סירב להתראיין. התקופה הזאת מאחוריו הוא אומר.
בראשית שנות השמונים הקים ברג את המרכז לקבלה בלוס אנג`לס ביחד עם אשתו השנייה, קרן. לזוג שני בנים, יהודה ומיכאל, שניהם מנהלים את המרכז בלוס אנג`לס ביחד עם הוריהם וחולשים על האימפריה הגדולה של המשפחה. למרכז לקבלה יש כ- 40 סניפים בכל רחבי העולם, לאחרונה נפתחו סניפים חדשים בורשה ובפקיסטן. בארץ יש ארבעה סניפים, בירושלים,חיפה,טבריה ותל אביב. הסניף התל אביבי ומקבילו בלוס אנג`לס הם הגדולים ביותר ברשת. בכל אחד מהם לומדים כאלף תלמידים בכל זמן נתון.
קרן ברג, ע"פ עדויות של תלמידים במרכזים בישראל, היא הרוח החיה. על פיה יישק דבר. "היא אפילו מחליטה על שידוכים", אומרת רות, מראשונות המרכז בתל אביב, שעזבה אותו לפני כעשר שנים. "כשצריך להקים סניף חדש בעולם רצוי שזוג נשוי ינהל את הסניף. קרן משדכת בין בני זוג ושולחת אותם לסניפים שונים בעולם". לא תמיד היא עושה את זה בעדינות. אנשי המרכז מכחישים סיפור של רות, לפיו בחור ובחורה צעירים ביקשו את ברכתה של קרן כדי להינשא, אבל היא שידכה את הבחורה לבחור אחר, שלחה את בני הזוג הטריים להקים סניף חדש איפשהו בעולם וצירפה אליהם את בן זוגה הקודם של האישה.
ההשפעה העזה של מרכז הקבלה על חיי התלמידים באה לידי ביטוי גם בצורות קיצוניות יותר. כמה שעות לפני שהשר אהוד אולמרט השתתף בטקס למען קרן הרוחניות לילדים במרכז לקבלה בת"א, שלח לו ל`, פיזיקאי מאזור המרכז, פקס. ל` ביקש מאולמרט לבטל את השתתפותו כדי שלא לתת לגיטימציה למרכז לקבלה. זו כת מסוכנת, כתב ל`. אולמרט לא ענה. הוא השתתף בטקס. לצדו היה שר התיירות, גדעון עזרא. ל` הביט בהם ולא האמין.
כבר כמה שנים הוא נאבק במרכז.
בחודש מרס הוציא בית המשפט למשפחה ברמת גן צו מניעה האוסר על ילדיו של ל` להשתתף בפעילויות המרכז. הפרשה התחילה לפני כשמונה שנים, זמן לא רב אחרי לידת בנו הבכור של ל`. אשתו הצטרפה לפעילויות המרכז. היא נרשמה לקורסים השונים, בילתה במקום שבתות וחגים. ל` נרשם לשני קורסים בניסיון להבין מה מלהיב את אשתו. הוא לא התרשם. "אני פיזיקאי. האמת חשובה לי. הם אומרים שמה שאנחנו רואים בחמשת החושים אינו האמת כולה. אני לא מאמין בדברים האלה. השתתפתי בקבלות שבת. ראיתי אנשים בטראנס". ככל שהתלהבותו של ל` פחתה, כך הלכה אשתו ושקעה בפעילויות המרכז. "המקום הזה נעשה הדבר החשוב ביותר בחייה.כשסבתא שלה נפטרה היא לא הגיעה לשבעה מפני שהייתה לה פעילות במרכז. היא אמנם חזרה קורנת מהמפגשים האלה, ואני מבין את זה. מדובר בקבוצה מחבקת ותומכת, אבל כשאתה נמצא שם אתה מפסיק להיות בן אדם חושב. לפעמים זה דווקא טוב לא לחשוב. הבעיה האמיתית התחילה כשהיא רצתה לקחת גם את שני הבנים שלנו לפעילות. לזה לא הסכמתי בשום אופן".
אחרי מאבק משפטי ארוך נאסר על אשתו של ל` להביא את ילדיה למרכז. הילדים הועברו למשמורת אביהם שגר בשכונה יוקרתית במרכז הארץ. ח` האישה, זכאית לטפל בהם רק יומיים בשבוע. היא גרה בדירה שכורה סמוך למרכז לקבלה. ל` אומר שהוא מודאג בגללה. "היא סיימה לימודי מחשב באוניברסיטת אוקספורד בהצטיינות. מאז שהצטרפה למרכז היא הפסיקה לעבוד. הילדים הולכים עם חוט אדום. כל פעם שאני רואה את זה החיים שלי מתקצרים. שניהם בטיפול פסיכולוגי. עם אשתי אין על מה לדבר. כל מי שנמצא שם בטוח שהוא רואה את האור. הם יודעים איך לבנות את התחושה הזאת. יש שם כל מיני תרגילים חברתיים. חבל רק שעכשיו הכת הזאת קיבלה לגיטימציה של שרים בממשלה".
ח` כמובן רואה את הדברים אחרת. היא אמנם הפסיקה לעבוד,אבל לדבריה היא עובדת במרכז לקבלה בתחום המחשוב. "היית צריכה לראות איזה ציוד היה באירוע של מדונה". היא לא מקבלת כסף תמורת עבודתה , "לא כל אדם עושה משהו כדי להרוויח כסף. הקהילה דואגת לחברים. לחלק נותנים מגורים. לי לא נותנים. היו לי משברים כאלו ואחרים, החלטתי להיכנס לקבלה. אני יודעת שיש שנאה לצד הזה של הקבלה, אבל זה בסך הכל מקום שרוצה להראות לאנשים מושגים חינוכיים שיעזרו להם בחיים. בחוץ יש אלימות, פה מלמדים על אהבת חינם. לכן רציתי שילדי ילמדו כאן. שרים הגיעו לאירוע שלנו. זה מראה שאנחנו לא כת".
ל`, האב הכואב, לא לבד. מערכת יחסי הציבור שהמרכז לקבלה זכה לה בעקבות ביקורה של מדונה הכעיסה רבים שרואים את עצמם כנפגעי המרכז. צ` היא אחת מהם. בנה הצטרף למרכז לקבלה לפני כשמונה שנים. מאז נדד בעולם בין סניפי המרכז. היום הוא עובד בסניף בלונדון. הוא הגיע לארץ עם מדונה. הפגישה בין הבן לאמו הייתה קצרה. הוא היה עסוק. צ` לא רצתה לדבר על מדונה. "זה לא לכבודי. בשבילי היא כלום. הקבוצה הזאת הוציאה לבני את התוכנה שלו מהראש והכניסה לו את התוכנה שלהם. הפסטיבל סביב מדונה הרג אותי. תחושתי היא שאת בני הם זרקו לטמיון".
הם נפגשים לעתים רחוקות. צ` מתקשה לקבל את מה שקורה לבנה. הוא היה נער נורמטיבי, גדל בתוך שפע, למד בתיכון דתי,שירת בצבא, והתחיל ללמוד בפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטת ת"א. "ואז פתאום",היא אומרת, "הוא גילה התעניינות בקבלה, נרשם לקורסים, הלך להרצאות,בילה שבתות במרכז, הפסיק ללמוד באוניברסיטה, ועבר לגור בקומונה שלהם. במשך כמה שנים הסתובב בארץ ומכר את הספרים שלהם בלי לקבל תמורה, רק הוצאות מחיה. ומדובר בבחור מוכשר עם יכולות אדירות שהיה מסוגל לעשות כל דבר".
במשך השנים, אומרת צ`, היא ניסתה לעשות כל דבר כדי לשלוף את בנה מהמרכז. "הלכנו לפסיכולוגים וליועצים חינוכיים, בהתחלה איתו, אח"כ בלעדיו. הייתה פסיכולוגית שהציעה לי לנתק איתו את הקשר בתקווה שזה יגרום לו לבוא אלי. הוא לא בא. לחתונה של אחיו הצעיר הוא הגיע מלונדון לכמה שעות ומיד הסתלק. הוא הסביר לי שהוא לא זקוק למשפחה.במהלך השנים נולדו במשפחה כמה תינוקות. הוא לא מכיר אותם".
אם טוב לו, למה את כל כך נאבקת בזה?
"מבחינתי הוא כמו אדם שלוקח סמים. באותו רגע טוב לו, הוא לא מבין שזה לא באמת טוב. בני נתן למרכז לקבלה את השנים הטובות ביותר שלו. הם לקחו אדם ועשו בו כרצונם. הוא בן 32, רווק, ללא ילדים, ללא מקצוע. חיפשתי בכל העולם מישהו שיציל אותו. קשה להילחם לבד במרכז לקבלה. הם בנויים כמו צבא. יש להם יחצנים ויועצים משפטיים. מצבי מולם כל כך אבסורדי שאני מפחדת להתראיין בשמי כדי שלא יזהו אותי ויפגעו בו. הוא זקוק לטיפול מקצועי של אדם שיודע להיאבק בארגון אדיר כזה".
מרכז הקבלה הפך לאימפריה לא מעט בזכות הסלבריטאים שהוא מושך. מדונה וגאי ריצ`י, הם כמובן הבולטים בניהם. אלא שכמו רבים מהמצטרפים למרכז בישראל, גם ריצ`י נתקל בתגובות עוינות מצד בני המשפחה. אביו, ג`ון ריצ`י, פרסומאי לשעבר, אמר לעיתון "דה אקספרס" הבריטי ביולי 2003 שבעיניו מדובר בכת. "בגיל 74 אני מבוגר מכדי להצטרף לכת. אני חושב שצריך לחיות את החיים בלי תוספים שיסבירו איך לחיות אותם, אני לא בטוח בקשר לקבלה".
בארי מרקוס, הרב של בית הכנסת המרכזי בלונדון, לא מתפלא שסלבריטאים מכל העולם נמשכים למרכזי הקבלה. "יש להם הכל, חוץ ממה שאי אפשר לקנות בכסף. במרכזי הקבלה לא דורשים מהם כלום, רק לשתות מי קבלה ולענוד את הצמיד האדום. זה מאוד קוסם".
איתן ירדני, מנהל הסניף בלוס אנג'לס אמר לירחון "ואניטי פייר" בדצמבר 97: "אנחנו לא מתאמצים להשיג סלבריטאים. מדונה הופיעה יום אחד בשיעור". רות אומרת שזה כלל לא מקרי, אלא מדיניות מכוונת. "את אחת הנשים היפות ביותר במרכז בת"א הלבישו בבגדים יפים ושלחו אותה להסתובב בשכונות של עשירים כדי למכור שם ספרים ולנסות לצוד עשירים. אני מכירה את הדינמיקה הזאת ומבינה מה עובר על מדונה. אני בטוחה שעוד מעט היא תיעלם, כמו שעשו רבים לפניה".
רות זוכרת את ההתרגשות שאחזה בחברי מרכז הקבלה כשבדרן ידוע גישש את דרכו אל המרכז. "הייתה הנחיה להיזהר אתו, להתנהג איתו בכפפות של משי ולא ללחוץ עליו כדי שהוא לא יברח. למרות זאת מישהו ניסה לחגוג עליו וביקש ממנו שידבר בזכות המרכז מעל הבמה. הוא נלחץ ועזב".
גם הדוגמנית ג`רי הול החליטה להתרחק מהמרכז לקבלה. היא הצטרפה למרכז בלונדון בעקבות משבר בנישואיה לזמר מיק ג`אגר (סולן להקת האבנים המתגלגלות). בביתה בריצ`מונד נערכו אחת לשבוע מפגשים ללימוד קבלה."כולנו נתנו תרומות נדיבות וחשבנו שזו מטרה טובה כל עוד היא מביאה אור לאנשים", היא אמרה ל”מייל און סאנדיי" באוקטובר 2003. היא עצמה הפסיקה לראות את האור. "הם תמיד מדברים על לתת כדי לקבל, אבל אני לא ממש תיארתי לעצמי שכדי לעבור מבעד לדלת הנסים את צריכה לתת עשרה אחוזים מהכנסתך", הסבירה הול ל"טיימס” הלונדוני חודש אחר כך. למעשה, כלל לא בטוח שמה ששלל הסלבריטאים, בניהם גם דיאן קיטון, רוזאן בר, אליזבט טיילר, ברברה סטרייסנד ופריס הילטון, לומדים אצל ברג, אכן זהה לקבלה המסורתית. בהרצאת מבוא במרכז לקבלה בת"א אמרה בשבוע שעבר המרצה שגדולתו של הרב ברג היא בכך שהוריד את שפתו הקשה של ספר הזוהר לשפת היומיום והפך אותו לנגיש לכל. בעזרת הקבלה וספר הזוהר,לדבריה, אפשר לבצע שינויים בחיים, כך שלא ניתקל שוב ושוב באותה חומה שמונעת מאתנו להגיע לאושר.
פרופסור מרדכי פכטר מהחוג למחשבת ישראל באוניברסיטת חיפה, מגדיר את התכנים הנלמדים במרכזי הקבלה כשטויות: "זה הכל מסחור של הקבלה. כמו כל דבר רוחני גדול גם בקבלה נדרש מאמץ גדול להבנה. זה לא עניין שאפשר להביא באמצעותו מזור לכל מיני אנשים שמחפשים תשובות מהירות לכל מיני בעיות: הם עושים את זה בצורה שטחית והמונית ואין לזה כל ערך. אחד מראשוני המרכז לקבלה בחיפה בא ללמוד אצלי קבלה באוניברסיטה לפני 15 שנה ובסוף הסמסטר קיבל את הציון אפס. מה שהם עושים זה עניין למדונה ולא למי שמבקש ללמוד רוחניות. בין זה לבין הקבלה , שהיא זרם מאוד מאוד חשוב ומאוד מאוד עמוק עם ספרות עמוקה וחשובה, אין ולא כלום. ומזה החוט האדום? זו אמונה עממית פולקלוריסטית שאין קשר בינה לבין הקבלה. אני לא עונד חוט אדום. השתגעת?".
הרב עדין שטיינזליץ אמר ל"ניו יורק טיימס" בדצמבר 2003 שהקשר בין הקבלה של תרבות הפופ לדבר האמיתי הוא כמו הקשר בין פורנוגרפיה לאהבה. גם הרב בארי מרקוס, שנלחם במרכזי הקבלה כבר כמה שנים, סבור שאין שום קשר בין הקבלה לבין מה שעושים במרכזי הקבלה. "זו המצאה אמריקנית. הם המציאו את עצמם. הגיעו אלי תלונות מאוד חמורות על מה שהם עושים. בסופו של דבר זה יתנקם ביהודים. כשהעולם יבין שעבדו עליהם יהיו לנו עוד שונאים". הוא אומר בשיחה מלונדון. בארצות הברית יש כמה ארגונים שמטפלים במאוכזבים של מרכז הקבלה. בחווה מבודדת בהרי האפלצ`ים באוהיו מטפל ד"ר פול מרטין בנפגעי כתות. המקום, וולספרינג ריטריט, נוסד ב- 1986 כשיגעון מקצועי של מרטין. היום מועסקים בחווה 20 עובדים שטיפלו ב-  700 משתקמים,בניהם גם כמה כאלה שהגיעו אחרי שהות במרכזי הקבלה. לארי פייל, חוקר כתות מהחווה, אומר בשיחת טלפון שהם רואים במרכזי הקבלה כת לכל דבר. "זו לא הקבלה המסורתית אלא קבלה אחרת".
בניו יורק מגיעים המאוכזבים לקו החם לטיפול בכתות של המועצה היהודית לשירותי משפחה. ארנולד מרקוביץ מטפל בעיקר במשפחותיהם. "זו לא מחלה. ניתן לטפל במי ששהה במרכזים וחש נפגע. לפעמים הם מגיעים להבנה עם המשפחות ונשארים בבית, לפעמים הם עוזבים",הוא אומר בשיחת טלפון ממשרדי המועצה בברוקלין.
למרכזי תמיכה שונים בנפגעי כתות, הגיעו תלונות של אנשים שאולצו לתרום כספים למרכזי הקבלה. האסן אומר שחלק מהתלונות שמגיעות אליו קשורות לנושא הכספי. לדבריו, בתלונה אחת בארה"ב נטען כי "הופעל מצד חברי המרכז לחץ על אנשים לתת להם כספים".
ריק רוס, שעוקב באמצעות מכון הנקרא על שמו אחרי פעילותן של כתות, אומר בשיחת טלפון ממשרדו בניו ג`רזי: "אנשים מספרים שלחצו עליהם לתרום סכומי כסף גבוהים. אומרים להם שאם מדונה תורמת, למה שהם לא יתרמו. אישה אחת אמרה לי שלא נשאר לה כסף לשלם שכר דירה".
גם לעיתוני בריטניה הגיעו סיפורים על הדרישה של המרכז לפתוח את הכיס. אישה שהצטרפה למרכז בלונדון סיפרה ל"איבנינג סטנדרד" הלונדוני שהובטח לה שתרומה כספית תקרב אותה למטרתה, או לפחות תבטיח שידוך הולם. יעל ירדני, מנהלת המרכז בלונדון, אמרה לעיתון באוקטובר 2002: "האם זה לא נורמלי לארגון צדקה לבקש תרומות, אבל אנחנו משאירים את זה לאדם עצמו".
סוזי, שהשתתפה בפעילויות של המרכז בלונדון, סיפרה למגזין של ה"טיימס" בחודש אפריל שכשרב המרכז ביקש ממנה לתרום 110 אלף דולר לרכישת ספרי קבלה, כדי לטהר את נשמות הוריה, היא החליטה לא לשתוק יותר. "הוא אמר לי שאני מכוסה בקליפה, כלומר באנרגיה שלילית שמונעת מהאור להיכנס אל חיי ולכן אין לי קשר עם גבר ואין לי ילדים". סוזי ניסתה להסביר שאין לה די כסף, אבל הרב לא הרפה. "כדי להיחלץ ממצב לא נוח אמרתי לו שהכל מושקע ברכוש", סיפרה לטיימס. "הוא אמר, `אז תני לי את הרכוש". אח"כ הציע לה לרשום סדרה של
צ`קים דחויים. סוזי ההמומה לא חזרה יותר למרכז. מועצת הקהילה היהודית בניו יורק הקימה כוח משימה לכתות ולמיסיונריות, שבדק את ארגונו של ברג. במסגרת תחקיר שפורסם ב- 1995 הגיעו תחקירני הכוח ליהודים רבים בניו יורק שהתלוננו שנציגיו של ברג מסרבים לעזוב את השטח עד שהם מקבלים כסף. למעשה הם ממש שמים רגל בדלת, נכתב בדוח. כתב ה"סאנדיי טלגרף", שהשתתף בשיעורים של המרכז בלונדון בחודש יוני, שמע מפי אחד המורים שמי שמתעשר במהירות עובר תהליך רגשי מוזר. אם אתה לא חולק את העושר לא תגיע להגשמה, הסביר הרב המקומי. עם מי לחלוק את כספי הירושה? שאל הכתב המשועשע. תן את זה לארגון צדקה, השיב הרב. "דרך אגב, מה שמך?", שאל את העיתונאי.
בהרצאת מבוא בשבוע שעבר במרכז לקבלה בת"א נשאלה המרצה כמה עולה הקורס הבסיסי שעליו היא המליצה בחום כדרך לשיפור איכות החיים. הקורס לא זול, 1,100 שקל לעשר שעות. מדוע זה בכלל עולה כסף, שאלה אחת המשתתפות בהרצאה, נערה תמה עם שיער שחור שהתרשמה במהלך כל ההרצאה משפע הרוחניות והתקשתה להאמין שכדי לזכות באור יהיה עליה לשלם סכום נכבד. "את לא רוצה ללמוד באוהל צנוע",השיבה לה המרצה בקול מתפנק ומיהרה לסיים את המפגש.
יהודה ברג נשאל שאלות דומות פעמים רבות בעבר. בחודש מאי שאלה אותו מאזינה ממיניאפוליס בתוכנית רדיו מדוע נדרשים המצטרפים למרכזי הקבלה לתרום עשרה אחוזים מהכנסותיהם. אף אחד לא ביקש שום דבר,השיב ברג. עשרה אחוזים זה קשור לתנ"ך. כל הדתות עושות את זה, הוא הסביר. ל"וילג` ווייס" אמר לפני חודש: "אנחנו לא גובים דמי חברות. אני לא יודע כמה בתי כנסת לא גובים כסף. אנחנו לא גובים כסף על תפילות בחגים. כל מקום זקוק לכסף כדי להתקיים".
בשבוע שעבר לא ענה יהודה ברג לפניות אליו דרך המרכז בלוס אנג`לס. אביו, פיליפ שרגא ברג, הסביר בשיחה קצרה עם כתבת ה "טיים מגזין" בנובמבר 97`, שהוא לא יודע אם אפשר להגיע לחמישה מיליארד בני אדם עם חמישה דולרים בכיס. אבל למשפחת ברג יש הרבה יותר מחמישה דולר בכיס. על פי דיווחי המרכז לקבלה בלוס אנג`לס, בשנת 2000 הגיע שווי הנכסים של המרכז ל-14 מיליון דולר. "בעוד אנחנו מדברים בונה משפחת ברג שלושה בתים גדולים בבוורלי הילס, שווי כל בית מגיע לשני מיליון דולר", אומר ריק רוס מניו ג`רזי. ע"פ תחקיר של ה"דיילי מייל" מחודש מאי, בניו יורק יש לפיליפ ברג דירה על יד מלון וולדורף אסטוריה. הוא גם חובב מכוניות יקרות. מרכזי הקבלה בכל העולם, כמו בתי המשפחה, מפוארים מאוד. בניית המרכז הלונדוני עלתה כחמישה מיליון דולרים. את הכסף תרמה מדונה, שאף עורכת לעתים קרובות אירועי התרמה למען המרכז. כתב ה"דיילי מייל", פול סקוט נכח בחודש מאי באירוע כזה בבוורלי הילס ותיאר כיצד דמי מור ובן זוגה אשטון קוצ`ר, חיככו כתפיים עם בריטני ספירס. כמה מטרים משם התערבבו מדונה ובעלה עם מפיקי צמרת ומנהלי תחנות טלוויזיה. "ואז יורד שקט כשנכנס המארח, גבר מבוגר,מזוקן,לבוש בחלוק לבן. לפתע המשתתפים קוראים קריאות כמעט היסטריות ונוקשים על השולחנות באגרופיהם. פנימה נכנס סוכן הביטוח לשעבר פייבל גרוברגר". גם המרכז התל אביבי מפואר מאוד. בניין לבן בן שלוש קומות בכיכר דיזינגוף בת"א, בקומה השנייה לובי רחב ידיים עם כורסאות נוחות, אולם ההרצאות הענק מעוטר בפיתוחי עץ. ההדר הרב מושך לא רק סלבריטאים. בשבוע שעבר, יומיים אחרי האירוע בהשתתפות מדונה, המה המרכז מבקרים, חלקם משפחות על ילדיהן. כארבעה מיליון בני אדם עברו במרכזים בכל העולם, 300 אלף מהם בישראל.
כל המרכזים מתנהלים כמרכזי רווח עצמאיים. מרכזי הקבלה בישראל רשומים ברשם העמותות תחת השם מכון לחקר הקבלה. ארבעת המרכזים רווחיים מאוד. בשנת 1998 היו בקופת העמותה שישה מיליון שקלים. באותה שנה התקבלו תרומות בסך חמישה מיליון. ב-2001 הצטברו בקופה מזומנים בסכום של 12 מיליון שקלים, לא מעט מזה תודות לתרומות הנכבדות. "כיצד אחזקת סכום זה במזומנים מקדמת את מטרות העמותה", העיר רואה חשבון מטעם רשם העמותות להנהלת העמותה ביוני 2003. גם למכירות של המוצרים השונים יש חלק חשוב בהכנסות. מוצרי המרכז יקרים מאוד. עבור בקבוק של מים קבליים שמטהרים את הנפש, על פי התווית שמוצמדת לבקבוק, תשלמו 27 שקל. החוט האדום נמכר ב-35 שקל. מחירי העדיים השונים נעים בין 270 ל-1,300 שקל, סט מצעים לתינוק ברוח הקבלה יעלה כ-700 שקל. בלונדון אפשר לרכוש מערכת קוסמטיקה קבלית ב-120 דולר. תמורת העדיים הקבליים תשלמו בלוס אנג`לס 415 דולר. בארץ מגיע מחיר הסט השלם ל-1,274 שקל. הסכומים הגדולים האלה נדרשים בין היתר לכיסוי הוצאות המכון על שכר לעובדים. למרות שהעובדים מקבלים שכר מינימום, הגיעו הוצאות השכר ב-  1999 ל- 1.7 מיליון שקל.
ב- 2003 הודיע רשם העמותות לעמותה שהיא לא מקבלת אישור על ניהול תקין. לטענת רואה חשבון שבדק את הדוחות של העמותה קיימים בדיווחיה פגמים שאינם מאפשרים מתן אישור לניהול תקין. בין השאר, הדוחות הכספיים לא נערכו כנדרש על פי החוק, אין המלצות ענייניות של ועדת הביקורת, חסרים פרוטוקולים שונים. לטענת רואה החשבון מטעם רשם העמותות, העמותה העבירה ב- 2000 וב- 2001 כארבעה מיליון שקלים לחברת הבת שלה: הוצאת המכון לחקר הקבלה. "נא הסברכם כיצד העברת סכום זה מקדם את מטרות העמותה", כתב רואה החשבון.
ש`, גננת מהרצליה הצטרפה למרכז בת"א לפני כ- 15 שנה. לפני שנתיים עזבה. "הם נתנו לי הרבה. בחגים המרכז חסר לי. אבל הם גם לקחו. כל פעילות עולה הרבה כסף. כשאת חלק מהקהילה את משתתפת בפעילות בחגים, את מגיעה למסיבות ראש חודש והכל יקר מאוד. תמיד רציתי ללמוד קבלה, זה נושא שמשך אותי מצעירותי. אבל כשהמקום הפך למטחנת כסף, עזבתי".
ההוצאות של המרכז נמוכות , בין השאר בגלל מאות המתנדבים מכל רחבי העולם שמוכנים לעבוד עבור מרכזי הקבלה בחינם. רות הגיעה למרכז הקבלה בת"א לפני 18 שנה. "הייתי רווקה בת 30, חיפשתי את עצמי. משום מה האמנתי שאם אעבוד קשה עבורם אזרז את יכולתי למצוא בן זוג. במשך שבע שנים מכרתי כמעט כל יום את ספרי הקבלה, משמונה בבוקר עד חצות נקשתי על דלתות, פניתי לאנשים ברחוב וניסיתי למכור להם ספרים. בתמורה קיבלתי צלחת מרק ואשליה שיהיה לי מקום בגן עדן. לא היה לי זמן ומקום לעצמי. גרתי בדירות שכורות של המרכז, עשר נשים בדירה, חלקן עם ילדים, האוכל בסיסי מאוד. אבל כשבני הזוג ברג הגיעו לארץ קנינו להם מאכלים יקרים. כל הזמן שלי היה מוקדש למרכז. כשאמי שכבה על ערש דווי וידעתי שימיה ספורים, אמרתי לה שהעזרה שאני יכולה להציע לה זה שאפיץ את ספרי הקבלה. על זה אני לא יכולה לסלוח לעצמי". כשניסתה להתלונן במשטרה, אחרי שעזבה, אמרו לה שהיא עבדה שם מרצונה החופשי ואין לה על מי להלין. "זה נכון", אומרת רות, "לכעורה עשיתי את הכל מתוך רצוני החופשי, אבל הם פשוט מרדימים אותך. את נכנסת לתוך הרציונל שלהם. בעיניהם כל מי שנגד המרכז שייך לקבוצת החושך וכל מי שקשור למרכז שייך לאור. כדי להתחבר לאור צריך לתת והנתינה היא גם לתת את מה שאין לך. אז אני נתתי את המכונית שלי וכשרציתי לנסוע לבקר את אמי החולה נאמר לי שהמכונית כבר לא שלי ובאותה מידה עשיתי את זה לאחרים. הוצאתי מאנשים מסכנים את מה שבקושי היה להם. עשיתי את זה כדי להיות שייכת לאור.
יש שיטות להוציא כסף מאנשים. את פוגשת אדם פשוט ברחוב ואומרת לו שאם הוא לא מקשיב לך זה כאילו שהוא סילק את שמעון בר-יוחאי. לא אומרים את זה לחילונים. אותם שמעון בר יוחאי לא מעניין. אבל אנשים פשוטים פוחדים לסרב לדרישות. רבים מתייחסים לנושא הזה בפחד וביראת כבוד. זה נשמע כל כך מטורף כשאת אומרת שאת שליחה של רבי שמעון בר-יוחאי ואז יש רגע של שיתוק והאדם נעצר ומקשיב לך. זה הרגע לפתוח עם המיסיונריות ואז את מנסה למכור את ספר הזוהר. אז זה עלה 700 שקלים. אני הייתי המוכרת הכי טובה שלהם. מכרתי כמאה סטים בחודש. לא מכרתי ספר אלא מכרתי אשליות. הבטחתי שהחיים שלהם יהיו טובים יותר, הבטחתי שבזכות הספר יבוא מזור לכאבים, יש לי היום רגשות אשם על כל אותם מסכנים שעבדתי עליהם, אבל אני עצמי האמנתי אז שככל שאני מוכרת יותר ספרים אני מגדילה לעצמי את הזכויות בעולם הבא. וגם ידעתי שאם לא אמכור ספרים יעיפו אותי מהמרכז. פחדתי מזה. בשנים שעבדתי איתם התנתקתי מהחיים. לא הייתי מעודכנת במה שקורה בחוץ, לא צפיתי בטלוויזיה, במשך שנים לא קיבלתי החלטות בעצמי, לא היה לי כלום. לפני שנכנסתי למרכז היה לי תאטרון בובות, אחרי שבע שנים שלא עבדתי לא היה לי כסף. המשפחה שלי הסתכלה עלי כעל משוגעת, אי אפשר היה לדבר איתי, דיברתי רק על קבלה, על האור והחושך והשטן".
השלב הבא, אומרת רות, אחרי מכירת ספר הזוהר, היה שמירה על קשר עם הקונים. "ביקשתי עוד תרומות, וככל שאת מגדילה את התרומה את מגיעה ליותר אור ואז האדם כבר בידיים שלנו. הוא מגיע להרצאות ואם אחד מבני הזוג מתנגד ממליצים על גירושם. ואז מתחילים לקונן ספקות. ספק, על פי הגימטריה, זה שטן. וכל פעם שהיה לי ספק, אמרתי מה אני עושה עם עצמי, זה מפחיד, כי אם אני עוזבת זה אומר שאני עוברת לצד של הלא אמת. נוח לחיות בגן עדן של טיפשים. גם במרכז הייתי די מבודדת. הרוב היו פנאטים. הם באמת האמינו בזה. הייתי לבד עם הספקות והמחשבות. כשהבינו שאני מטילה ספק כולם התרחקו ממני. כל ראש חודש בשש בבוקר הרב היה מתקשר מלוס אנג`לס. כולם יצאו מהמיטות, אני נשארתי לישון. כולם היו בהלם והתחילו להיזהר ממני".
רות עזבה את המרכז אחרי שאמה נפטרה. "אחרי השבעה רציתי להתבודד.נאמר לי שאם אני רוצה לבכות שאלך הביתה. הבנתי שאין לי כלום. אין לי בית, אין לי הורים. בגיל 40 מצאתי את עצמי ברחוב עם שלושה שקלים בארנק. מצד אחד הרגשתי כמו אסיר שיצא לחופשי, מצד שני לא היה לי לאן ללכת". לטענת שאול יודקביץ, מנהל המרכז הישראלי, רות הורחקה בגלל התנהגות לא הולמת.
מאז היא השתקמה . "בחודש הראשון גרתי אצל חברה שעזבה את המרכז לפני. אח"כ הצלחתי לחלץ מקרן ברג 5,000 דולר, תוך איומים שאצית את המרכז אם לא אקבל קצת כסף כדי שאוכל להתחיל לחיות חיים נורמליים". היא למדה פרסום, היום היא גרה בת"א, אם לתאומים בני שלוש, עובדת מהבית. "הקשיים שלי נורמליים, כמו כל אם חד הורית שמנסה לפרנס את ילדיה. למזלי הספקתי ללדת. אם לא היו לי ילדים מבחינתי זה היה סוף העולם".
ריק רוס, המומחה לכתות, לא מופתע. הוא מכיר סיפורים כמו אלה של רות. "יש להם כ- 200 מתנדבים בכל העולם, רובם ישראלים. הם מנצלים אותם. חילצתי מישהי שחיה בקומונה שלהם ואח"כ נאלצה לעבור שיקום במשך שבועיים. חשוב שבמקום לשקוע בהתרגשות בגלל הסלבריטאים, אנשים יבינו את ההיסטוריה של הקבוצה הזאת. לא מדובר כאן על אמונה אלא על התנהגות. משנת 1994 אני מקבל יותר ויותר תלונות על מרכזי הקבלה. אני לא הייתי ממליץ לאף אחד להצטרף אליהם".
בשבוע שעבר רות הייתה עדיין מזועזעת מהטקס בו השתתפה מדונה. "לא ייאמן איזה במה הם קיבלו, נכון שכל עוד את שם את מרגישה טוב, הבעיה מתעוררת כשאת מתפכחת. רק עכשיו אני מבינה ששללו את שיקול הדעת שלי, ניצלו אותי. חבל שלא תרמתי שבע שנים למטרה נעלה. ברוב טיפשותי תרמתי שבע שנים מחיי למען משפחת ברג".
תגובת המרכז לקבלה בת"א:
"אנחנו שמחים, אז חטאנו"?
את המרכזים בישראל מנהלים בארבע השנים האחרונות בני הזוג שאול ואסנת יודקביץ. הם הגיעו למרכז בת"א לפני 24 שנה ומאז עבדו במרכזים שונים ברחבי העולם. משרדה של יודקביץ ממוקם במתחם נעול במרכז לקבלה. בני הזוג מתואמים מאוד, היא משלימה אותו, הוא קוטע אותה, שניהם צוחקים ביחד כשהם נשאלים שאלות מסוימות. השאלה מדוע הם משתמשים בשירותי מתנדבים בחינם גורמת לשניהם לשחרר פרץ צחוק אדיר.
שאול: "התנדבות זה חלק מהחיים. הסיפוק שזה נותן עצום. אי אפשר להגדיר את הרמה של הסיפוק. מרכזי הקבלה בכל העולם מופעלים ע"י מתנדבים. כל מתנדב אצלנו זה המון השקעה, אנחנו מלמדים אותם לעבוד, רוב האנשים לא יודעים לעבוד. זה מקום שאנשים צומחים וגדלים, זה לא בית תמחוי".
בנוסף על המתנדבים עובדים במרכזים השונים כמה עשרות עובדים בשכר. הם מקבלים, לדברי אסנת יודקביץ, שכר מינימום עבור עבודתם. "נוסף על זה הם מקבלים הוצאות מחיה. בשבילנו כמנהלים זו השקעה עצומה. זה ממש טיפוח. אין מקום שנותן לאנשים את האפשרות לגדול כמו שאנחנו עושים", אומרת אסנת.
בינתיים גם אתם גדלים לא רע.
שאול: "אנחנו מכסים לעובדים אפילו את האוברדראפט. רוב מי שמגיע אלינו אלה אנשים שלא כל כך הצליחו מבחינה כלכלית. אנחנו משלמים מזונות עבור הנשים שלהם".
אסנת: "אנשים באים לפה מרצונם הטוב. יש כאן דבר שיכול לגרום לאנשים לא להתפוצץ באוטובוסים ואת לוקחת את זה למקום של שכר דירה".
הרב ברג בונה קומפלקס יקר של בתים לו ולבניו בבוורלי הילס.
שאול: "עד 99` הרב וקרן גרו בלוס אנג`לס במרכז הקבלה בחדר אחד שדלתו פונה למסדרון של העובדים. תלמידים שלהם אמרו שלא נעים להם שהם גרים בבתים יפים והמורים הרוחנים גרים בחור, אז הם תרמו להם כסף. צריך להבין מי זה הרב וקרן. שנים הם לבשו בגדים מיד שנייה".
יש להם גם דירה יקרה בניו יורק.
"שם הם גרים בתוך המרכז לקבלה".
למה הכל כל כך יקר אצלכם? סט מצעים לתינוק ב-700 שקל זה לא טיפה יקר?
אסנת: "לקחתי שני בוגרות של שנקר שרציתי לתת להן צ`אנס והן נתנו מחיר שלא הייתה לי ברירה.
זה לא רק המצעים, חוט אדום ב-35 שקל?
שאול: "אנשים יודעים שכשהם קונים את הדברים האלה הם תומכים ברעיון. הם יודעים שבניגוד לכל הסטינק שיש בארץ עם עמותות, אצלנו כל הכסף הולך לשיפור העמותה".
מה עם הסטינק שלכם שלא קיבלתם אישור למנהל תקין מרשם העמותות?
שאול: "במשך שנים ש"ס ישבה במשרד הפנים וניסתה לשים לנו רגליים".
בעולם אתם מכונים כת, יש כמה מרכזים שמטפלים בנפגעים.
שאול: "אולי יש פה אדם שם אדם, שהיה מעורער כבר קודם וחשב שמישהו פה יפתור להם את הבעיות בחיים. יש אנשים שהם קורבנות נצחיים. אף אחד לא אשם לך, תיקח אחריות. מתוך מיליונים שהגיעו למרכזים טבעי שכמה אנשים לא יהיו מרוצים".
קרן, שהיא הדמות הדומיננטית, מחליטה אפילו מי יינשא למי.
שאול: "אין כפייה ברוחניות. מנחים בן אדם, שואלים מה הוא מרגיש, מה הוא חושב, ההנחיה היא להביא את הבן אדם להתחבר לאמת של עצמו. זה היופי של קרן, היא כל כך אנושית ובגובה העיניים".
לא הגעתם עם לימוד הקבלה בגובה העיניים עד כדי רדידות ומסחור?
שאול: "שטחי זה מחמאה. זה אומר שכל אחד יכול להתחבר ולהבין את זה. הקבלה האמיתית היא איך שהיא נראית בבני ברק? קבלה אמיתית זה לטנף את הקבר של רבי שמעון בר יוחאי? אצלנו הכל נקי, מסודר, יש מיזוג אוויר, אז איך אפשר להגיד שזה שטחי?".
איזה רעיון רוחני מסתתר מאחורי התחושה של טראנס והיי שאתם דוגלים בה?
שאול: "פה אנשים לא צריכים סמים כי זה בא מבפנים, אז מה רע בזה? חטאנו בזה שאנחנו שמחים? כשבן אדם עובד על עצמו הוא יכול לשמוח".
הכתבה פורסמה בעיתון מעריב. בתאריך 29/09/04 - כל הזכויות שמורות למעריב.
 

Go Back  Print  Send Page

כל זכויות היוצרים והקניין הרוחני באתר המרכז הישראלי לנפגעי כתות שייכות למרכז הישראלי לנפגעי כתות (להלן "המרכז") או לכותבים וגופי תקשורת אשר נתנו למרכז את הסכמתם לשימוש בחומר. אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, להציג בפומבי, לשנות, לפרסם, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט באמצעי תקשורת אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר, להעביר, למכור, להפיץ או לעשות שימוש מסחרי כלשהו, במידע, במאמרים, בסרטים, בקבצים המופיעים באתר או בכל חלק שלהם, אלא באישור מראש ובכתב מאת המרכז.

 


'המרכז הישראלי לנפגעי כתות (חל"צ)'
רח' בן גוריון 24 (בית ליגב), רמת גן
טל:  03-6708811, פקס: 03/6708822       
דוא"ל -
sos.katot@barak.net.il
 

[חזור למעלה]        [הוספה למועדפים]       [מפת האתר]       [יצירת קשר]

 

לייבסיטי - בניית אתרים